מאת : זיו עוז

    כן, תופתעו לשמוע (כמו 90% מהאנשים) שיש עגלות בתאילנד.
    "אבל איך ? יש להם מטבע זול" , "איך ? כולם שם עניים" אז בואו נסדר את הדברים קצת. ערך המטבע לא ישפיע על העבודה שלכם. ערך המטבע רק מציג את מצב הכלכלה במדינה ומצב המסחר במטבע ביחס למדינות ומטבעות אחרים בעולם. בכל מדינה, גם בעניות ביותר – יש אנשים עשירים. בתאילנד ספציפית ההבדל בין העשירים לעניים הוא מאוד משמעותי, מעמד הביניים שם כמעט ולא קיים. אפשר לראות בתאילנד בחורה עם מותגים מכף רגל ועד ראש (כולל תיק) הולכת ברחוב ועוברת  ליד עניה מרודה שרעבה ללחם. ככה זה בתאילנד, וככה הם חיים. הם גם לא האנשים הכי חכמים בעולם.

    למה תאילנד?

    נחזור להתחלה,
    למה בחרתי בתאילנד ?
    האמת , מחוסר ברירה.
    מההתחלה כששמעתי על עגלות רציתי לטוס לארה"ב. כולם אומרים ששם הכסף הגדול וארה"ב זה חלום שלי מאז ומתמיד.
    אבל רצה הגורל ולא אישרו לי ויזה (אמריקאים קקות), מסתבר שבעיה לנסות להוציא ויזה בגיל 18.
    הרעיון הבא היה אירופה, לכיוון איטליה, אבל שמעתי כל מיני סיפורים על חוקיות והעדפתי שלא להסתבך.
    ואז הציעו לי לעבוד בתאילנד. שאלתי את אותן שאלות כמו ששאלתם את עצמכם בתחילת הקטע וקיבלתי תשובות טובות, אז החלטתי שאני הולך על זה. תוך שבועיים הכנתי מזוודה, נפרדתי מהחבר'ה, מכרתי את המנוי של מכבי (החלק הכי קשה בעזיבה), ועליתי על מטוס היישר לבנקוק.

    נחתתי בתאילנד והבוס החדש שלי בא לעשות לי קבלת פנים יפה בשדה התעופה (הענק) ולקח אותי לביתי החדש  לחודשים הקרובים בבנגקוק.
    קוטג' יפהפה, 3 חדרי שינה גדולים כאשר בשני חדרים מקום ל2 מיטות ובחדר אחד מקום ל3. סלון נחמד, ספות, LCD 32", פינת אוכל, מטבח די גדול ואפילו 2 כיורים ! וכמובן מרפסת +גינה גדולה מאוד. בית מאוד מכובד, קיבלתי את מה שציפיתי והבטיחו לי.

    קניון בארה"ב בעבודה בחול

    קניון בתקופת הכריסמס של העבודה בחו"ל

    נחיתה רכה

    הייתי הראשון להגיע לדירה כאשר בשלושת השבועות הקרובים יגיעו עוד חמישה עובדים חדשים.
    קיבלתי ביום הראשון חופש לנוח עד הערב, מראש הודעתי לבוס שאני צריך לקנות בגדים שחורים לעבודה ואין מקום יותר טוב לקנות בו בגדים מאשר תאילנד.
    אז ביום השני יצאתי לעשות קניות. מי שהיה בתאילנד אין סיכוי שלא היה בקניון MBK, קניון עצום במימדיו (כמו כל הקניונים בתאילנד רק עוד יותר גדול) שם תוכלו להיכנס ערומים ולצאת עם 10 מלתחות חדשות, אוכל מהיר שיספיק לכם לשנה וציוד מלא לכל הבית.
    אז קניתי לי בגדי עבודה ואוכל, וחזרתי הביתה.
    התחלתי להתאמן על הספיצ'ים שקיבלתי ובערב הטריינרית הגיעה ללמד אותי על המוצר ועל איך ניגשים ללקוחות התאילנדים (עדינות עדינות עדינות).

    מתחילים לעבוד

    יום למחרת קמתי ב8:30, 9:30 חיכתה לי מונית בחוץ שבאה לאסוף אותי ליומי הראשון בקניון.
    (הבית שלנו היה רחוק יחסית מהקניון, לכן יוצאים בשעה כזו מוקדמת.)
    הגעתי לעגלה (מרהיבה) בקניון Central Plaza Pinklao יחד עם הטריינרית והתחלתי (לנסות) לעצור אנשים.

    זוכרים לפני שטסתם שאמרו לכם שזה יהיה קשה ? זוכרים שאמרו לכם שזה לא לכל אחד ? אז אתם לא מתארים בכלל עד כמה הם צדקו. עבודה בעגלות זה לא רק ורוד כמו שזה נשמע "כסף בערימות, תרבות אחרת, מסיבות". זה להיות פצצת אנרגיה, ובן אדם ששום דבר לא יוריד לו את החיוך מהפנים, אתם צריכים המון המון המון ושוב פעם המון מוטיבציה. כי בלי מוטיבציה אתם תישברו. אתם חייבים לרצות את זה כמו שאתם רוצים לנשום, זה החוק הראשון.

     מגורים מפנקים.

    מגורים מפנקים.

    אז בטח הבנתם שהיום הראשון שלי היה לא משהו, ולא הצלחתי למכור כלום, כך גם היום השני.
    ביום השלישי ייאוש כבר עלה על פניי. אמנם הצלחתי לעצור כמה אנשים בימים האלה אבל לא הצלחתי למכור למרות שחשבתי שידעתי את הספיץ' מעולה.
    ביום השלישי הבוס היה איתי על העגלה ובאמצע היום לקח אותי לשיחה בחניון של הקניון.
    הרבה זמן לא קיבלתי כאלה צעקות, גם לא ציפיתי לקבל כאלה צעקות בהתחשב בזה שזה סה"כ היום השלישי שלי על העגלה, למרות שאני אישית הייתי מאוכזב מעצמי שעוד לא מכרתי.
    אבל הוא בהחלט העמיד אותי במקום ואני יכול לומר שזה רק עזר לי. לקח לי 10 דקות בחוץ להירגע אחרי שכמעט בכיתי (ואני בן אדם שלא בכה מגיל 8 בערך) ואז נכנסתי לקניון באנרגיות חדשות, בן אדם חדש, יישמתי את מה שהוא אמר לי.
    אחרי שעתיים של עצירות והדגמות סוף סוף הצלחתי לעשות מכירה ראשונה של 10000 באט (קצת יותר מ300$) שזה מכובד בהחלט ובסוף היום יצאתי הביתה עם חיוך גדול. אחרי זה היה שוב מעגל של כמה ימים בלי מכירה ואז יום עם מכירה , ככה סגרתי שבועיים ראשונים. חרי שבועיים כבר ציפיתי מעצמי שאדע לאן זה הולך, ובקצב הזה זה הלך לכיוון ישראל, אבל מאוד לא רציתי לחזור והחלטתי שאני נותן עוד שבוע מעצמי עם כל הכוח שיש לי לפני שאני מחליט.

    את השבוע הזה כבר פתחתי הרבה יותר טוב, הצלחתי לעשות כמה מכירות ביום אחד, ועוד כמה ביום שאחרי, ואז שוב הייתה נפילה, יום בלי מכירה. ושוב יום סביר ואז עוד יום חלש ושוב בלי מכירה.

    האנשים איתי בדירה היו אנשים נהדרים. טובים, מחונכים, לא ערסים. הבוס והטריינרית (ארוסתו) גם כן אנשים נחמדים מאוד. הייתה באמת אווירה טובה בכל השהייה שם. כל יום ראשון יצאנו לבר ליד הקומפלקס שלנו על חשבון הבוס, גם בימי הולדת (הספיקו להיות שניים בתקופתי הקצרה שם) ובחנוכה הדלקנו נרות כל יום בבית שלנו אחרי שביום הראשון הבוס פינק את כולם בסופגניות מבית חב"ד.

    זול מאוד בתאילנד, מבחינת שהייה, אוכל, בגדים, זה באמת עולם אחר מבחינת מחירים.
    כך שמבחינת כל מה שמסביב לעבודה שזה השהייה, האנשים וההרגשה הכללית שלי שם – היה נהדר.

    gallery_chicago16

    מקבלים החלטה

    ובכל זאת, משהו לא עבד כמו שצריך, משהו לא תיקתק. לא הגעתי למטרות שהצבתי לעצמי, ציפיתי מעצמי להתחיל למכור בכמויות אחרי השבוע הראשון וזה לא קרה, ולמרות שלא הייתי היחיד זה מאוד הפריע לי. אני בן אדם מאוד שאפתן ופרפקציוניסט.
    אז למרות שסגרתי את השבוע השלישי בצורה דיי עגומה עם מחשבות ממשיות על חזרה ואחרי שכבר דיברתי עם ההורים ושיתפתי אותם, שוב החלטתי לנסות עוד שבוע.
    אחרי יום החופש הגעתי, ובכל הדרך במונית לקניון הייתי טרוד במחשבות. העזיבה הייתה כבר בראש שלי, לצערי השלמתי איתה בתוך תוכי, וזה מה שגרם לכך שלא יכולתי לתפקד כמו שצריך על העגלה.

    כי כמו שאמרתי כבר בהתחלה. זאת עבודה שתדרוש מכם את כל האנרגיות שאתם יכולים להוציא מעצמכם. זאת עבודה שבה אתם מוכרים ללקוח לא את המוצר, אלא את עצמכם, ובגלל זה אתם צריכים להיות עם אנרגיות כל פעם מחדש. גם אם כבר 4 שעות לא הצלחת לעצור בן אדם – אתה הולך להתרענן וצריך לחזור עם אנרגיות חדשות כאילו אנחנו בתחילת היום והרגע מכבי ניצחה דרבי.
    גם אם יום שלם לא הצלחת למכור אתה צריך לחזור הביתה, להירגע, ויום אחרי זה לקום עם חיוך ופשוט לשכוח ממה שהיה לפני זה.

    כל הברבורים על זה ש"קשה לעמוד 10 שעות על הרגליים" , "עבודה קשה מאוד פיזית" הם שטויות. הרגליים כואבות בשבוע הראשון, אבל מה שהופך את העבודה הזאת לאחת העבודות הכי קשות שקיימות זהו הקטע המנטלי. להילחם עם המחשבות שלך, שאומרות לך אחרי שלא הצלחת לעצור בן אדם ש"אולי זה לא בשבילך" ו"מה היה לך רע בארץ עם הבנות, המסיבות והעבודה שהייתה לך ?" .
    מי שרוצה להצליח בעבודה בעגלות צריך לדעת איך לנקות את הראש שלו מהדברים האלה, אחרת באמת חבל על הזמן שלו. אז אחרי אותו יום כבר לא חזרתי לעבודה בעגלות, הודעתי לחבר'ה שאני עוזב, הזמנתי כרטיס ותוך שלושה ימים כבר הייתי על מטוס חזרה (אחרי שעשיתי שופינג עזיבה כמובן).אני לא מפחד להגיד שנכשלתי, אבל אני יודע שלמדתי הרבה מהחוויה הזאת וזה בהחלט נתן לי הרבה כיווני מחשבה לקראת העתיד. מי שלא נכשל לא מנסה.

    לכל אלו שחושבים לאן לטוס – תאילנד יעד נהדר ! אל תהססו, בהצלחה

    9 תגובות so far.

    1. מאת ליאור:

      אהלן זיו, קודם כל פוסט מאוד מעניין ומפרט.
      אני בדיוק מתלבט אם לטוס ולעבוד בתאילנד.
      גם אני הייתי בטוח שארצות הברית הוא היעד המועדף עליי עד שהגעתי לתאילנד והבנתי ששם זה באמת משהו אחר מכל הבחינות.
      הייתי שמח אם תוכל לתת לי עוד פרטים על החברה בה עבדתה ואיך הכל שם מתנהל. תודה !!!

      • מאת יובל:

        תאילנד מאד מפתה! והאנשים שם מאד נאיבים…כשאתה מבין שאתה קם בבוקר לשיעור משחק על העגלה ..שלא כמו בארה"ב ששם אתה חייב להכנס למכנסי האיש מכירות המקצועי והרציני..אתה מבין כמה קל לעשות כסף בתאילנד!
        הקניונים בתאילנד הם נקודה מאד קריטית וקובעת האם אעשה היום מכירה גדולה או לא? לצורך העניין קניון כמו centeral plaza pinklao שממוקם באיזור צ'ארן סאניט וונג ..לא מכיל את האוכלוסייה העשירה שבאיזור…ואלה שמגיעים הם בעיקר מקומיים וסטודנטים..
        לעומת זאת קניון כמו centeral ramindra ,paradise park, centeral rama 3 הם אכן קניונים שניתן לייצר בהם מכירות גדולות יום יום ובאופן יציב! ברור שהעבודה בראש היא מטד קובעת כי העבודה היא קשה מאד מנטלית! זה ממש ככה לעבוד על עצמך כל יום בראש .."אני תותח " אני איש מכירות בעילוי" וכן אללה וכן אללה..בנוסף לכל יש להכיר את התרבות התאילנדית ..אמנם הם אנשים נאיבים אך לא כ"כ פראיירים..ומי שמוכר בצורה אגרסיבית ימצא את עצמו עושה הרבה הדגמות אך לא יסגור לרוב מכירות..מסיבה שהם עדינים מאד וירטעו.
        ברור שגם החברה אליה אתה הולך משמעותית מאד! החברות בתאילנד עובדות בשיטת "תן וקח" , הכוונה היא שכל עובד שווה כסף..ולרוב אם התחלת לעבטד בחברה גדולה כגון : jericho , aqua למעלה משלושה חודשים! סביר להניח שלא תוכל לעבור לחברה אחרת..אתם סוג של "רכוש",החברות שהצגתי מתאימות יותר לאנשים קרים שלא באו למען חייהם האישיים ואני מדגיש נטווו!!! עבודה..ברור שקיימות חברות עם לוקיישנים וקניונים לא פחות טובים שיעניקו לכם זמן אישי להתקדמות בעבודה ..ויאפשרו לכם גם להנות מהחיים בתאילנד.
        בכל אופן תאילנד לדעתי הוא המקום האולטימטיבי לעבודה בכגלות היום + חיים ברמה גבוהה ואפשרות לחסוך הרבה מאד כסף.
        בהצלחה לכולם! מקווה שעזרתי. )מי שמעוניין לקבל או לשאול עוד פרטים אודות המדינה התנאים והאיזור מוזמן לפנות אלי לאימייל cimdddd@gmail.com(

      • מאת יועד:

        מתחבר לגמרי לסיפור התחלתי בדיוק כמוך והיום אחרי 5 שנים אני עדיין עובד בחו"ל בעגלות ונהנה מכל רגע

        • מאת moshiko:

          תהנה יועד, אם אתם מחפשים עובדים ודאי תוכלו למצוא פה בפורום אנשים שמחפשים. נשמח אם תספר לנו על החווית מהצד שלך.

    2. מאת ניצן:

      היי זיו,

      האמת שאני חייבת לציין שזו הכתבה הראשונה ה*אמיתית* שיצא לי לקרוא אודות עבודה בחו"ל. מאוד מאוד מסקרן אותי לעבוד שם, האמת שפחות במכירות, אבל בינתיים אני בודקת אתרים..
      והכתבה שלך באמת חשובה ומעניינת ואני חושבת שכל הכבוד לך שנסעת וניסית והודית בראש גדול שלא הלך לך, וזה בסדר!
      זה מה שחשוב לנו, הישראלים שרוצים ללכת ולנסות, לדעת.

      אז תודה רבה ששמת לנו פה פרופורציות, וגרמת להבין שזה לא כזה ורוד כמו שזה נשמע.

    3. מאת שיר לוי:

      איך אני מגיעה למעסיקים בתאילנד?
      מה החוקיות של זה והסיכון?
      והאם יש עבודות שהם לאו דווקא עגלות

    4. מחפשת עבודה בתאילנד

    5. מאת גיא:

      אהלן זיו, סיפור באמת מעניין ומספר באמת איך העבודה מתנהלת.
      אם תוכל לתת לי עוד מידע על החברת העסקה ויותר פרטים אני אשמח כי אני באמת שוקל אם להתחיל לעבוד שם אבל חושש.
      האימייל שלי זה guy3450@gmail.com.

    6. מאת יהונתן:

      היי זיו אשמח אם תוכל לספר לי האם משתלם לעבוד בתאילנד מבחינת כסף,כי בסופו של יום אני רוצה לנסוע לעבוד כדי לחסוך.
      תוגנ

    השאר תגובה ל moshiko


    עדכוני טוויטר

    No public Twitter messages.

    מפרסמים

    • בתי חבד הפזורים בעולם
    • מסע - הסוכנות היהודית בשיתוף ממשלת ישראל.
    • פרויקט תגלית.
    • לימוד אנגלית לצורך עבודה בחול